גם אתם צריכים להיפרד לשלום מהמצגות.
מה המשותף להרצאת הטד של קן רובינסון “Do schools kill creativity”, נאום אובמה “Yes we can” ונאומו של מרטין לותר קינג “I have a dream”?
מעבר לכך שכל אחד מהם הפך לסמל בתחומו ושינה את פני ההסטוריה, היה משהו קטן נוסף.
לאף אחד מהם לא הייתה מצגת… J
האם יש כאן קונפליקט? הרי כאשר המנהל שלנו אומר לנו להכין הרצאה הוא לרוב מתנסח כך: "בוא, תכין מצגת על…" כלומר, התפיסה המקובלת היא שהרצאה טובה חייבת לבוא בליווי מצגת. הרי אם לא הכנת מצגת, כנראה שלא השקעת, ואתה מאלתר. אז איך זה שהנאומים וההרצאות הגדולים ביותר היו נטולי כל שקופית? חשבנו שכל המוסיף הרי זה משובח. לא??
אז לא. קודם כל, כאשר אנחנו מרצים אנחנו רוצים להביא את עצמנו לידי ביטוי. מצגת היא כמו משקולת שקשורה לרגלינו ומכריחה אותנו להישאר צמודים אליה. די, שחררי!
עד שנות ה 90 אנשים ממש הציגו והביאו את עצמם לידי ביטוי. מאז כניסת ה PPT, אנשים מסתמכים יותר יותר על המצגת, כאילו הם אומרים: "בהצלחה מצגת, אם צריך אני פה".
מעבר לכך, ברוב המקרים כאשר אדם מציג עם מצגת, הוא פוגע באיכות ההרצאה שלו, גורם לכך שהקהל יותר משועמם והכי חשוב: מוריד מכמות הידע הנקלט אצל הקהל.
רק דמיינו את עצמכם מול מצגת ממוצעת של חבריכם לעבודה. בחיפוש מתמיד אחר גודל הבר שם בצד כדי להבין עוד כמה זמן נאלץ להיות חלק מהשיעמום הזה.
אז למה לא מצגת?
יש מגוון סיבות לכך שקהל משועמם יותר כאשר הוא "נתקל" במצגת:
לסיכום, בפעם הבאה שעליכם להכין הרצאה, תזכרו את שלד ההרצאה שלכם, או תצטיידו בפתקים שיזכירו לכם, אבל נסו להימנע מהכנת מצגת. לטובתכם ובעיקר לטובת הקהל שלכם J