לפני כמה שנים, בעיצומם של לימודי הנדסה, נתקלתי במאמר שמתאר את החשיבות של יציאה ממרחב הנוחות.
זכור לי שבמהלך הקריאה ציינתי לעצמי: "נשמע נחמד, אבל לא רלוונטי אליי.
אין לי זמן לשטויות האלה כי אני הרי בתקופת לימודים מפרכת".
וכך, חזרתי לעיסוקיי מבלי שעשיתי משהו בנידון.
אבל משום מה הרעיון הזה סירב לצאת לי מהראש…
כמה חודשים לאחר מכן זה היכה בי!
הבנתי שאם לא אתחיל לאתגר את עצמי ואנסה לצאת מגבולות מרחב הנוחות, אשים את עצמי במסלול התנגשות עם חיים נוחים ובינוניים!
פתאום הבנתי שאני עוד אדם שהולך בתלם, עושה את מה שמצופה ממנו ולא לוקח סיכונים מיותרים.
ולמעשה, עד אותו רגע, תמיד מצאתי לעצמי תירוץ טוב ללמה עכשיו זה לא הזמן לצאת ממרחב הנוחות:
אני לומד קשה
יש לי ילדה לדאוג לה
אני גם ככה תחת לחץ
בכל יום הופיע לו תירוץ אחר.
ואז…
השתתפתי בסדנה לדיבור בפני קהל בארגון שבו עבדתי.
כבר שנים שאני מדבר מול אנשים מכל העולם, מעביר תכנים, מנהל ומדריך, אז קיוויתי שאשמע משהו מרענן שיעשיר את עולמי. התאכזבתי לשמוע שוב את אותם תכנים שחוקים שלמדנו עוד בימי הטירונות.
בדרכי חזרה הביתה מהסדנה, חשבתי מה היה ניתן לעשות אחרת כדי להוסיף ערך למשתתפים. מפה לשם, עלו לי בראש עשרות דרכים לשדרג את הסדנה שעברנו.
במשך שלושה ימים ריחפה מעליי המחשבה המאיימת: "מה אני הייתי עושה אילו הייתי זה שמעביר את הסדנה?"
המחשבה שאני אעביר את הסדנה הפכה לי את הבטן, גרמה לי לדפיקות לב מוגזמות וללחץ בכל הגוף.
לבסוף, הבנתי!
כך מרגישים כשיוצאים ממרחב הנוחות! הפעם, החלטתי שנגמרו התירוצים.
יצרתי קשר עם גורמי ההדרכה בארגון, ושכנעתי אותם להעביר את הסדנה הזו.
היתה לי חצי שנה לבנות את סדנת חלומותיי. התחלתי לחקור את הנושא בקדחתנות: לקרוא ספרים ומאמרים אל תוך הלילה, לראות אין ספור הרצאות ולזקק תכנים שנראו לי חדשניים וייחודיים.
ומאז אני מאוהבJ
התאהבתי בתחום של העברת סדנאות ופיתוח אנשים.
סוף סוף הפנמתי כמה זה חשוב לצאת ממרחב הנוחות. הבנתי שככל שנעשה את זה יותר כך נתפתח יותר ונחיה חיים מלאי סיפוק.
מאז, כל כמה זמן אני שואל את עצמי: "באיזה תחום אני רוצה לצאת ממרחב הנוחות הפעם?"
ובכן, הפעם התשובה לשאלה הזו היא:
חשיפה ברשתות החברתיות.
תמיד היה בי חשש לא מוסבר מהחשיפה הזו, והפעם החלטתי שזה האתגר החדש שלי.
נתראה J