זה לא רק מה

הגדולות מבקשות סיפור.
אני מחליט להמציא,
אבל לספר אותו עם טוויסט.
לא בעלילה, אלא באיך שאדבר.

הפעם, אספר אותו בהתלהבות
שלא הייתה מביישת את
דודו שמספר לגולו.

וזה הסיפור שסופר:
יום אחד היה חילזון(!)
הוא הלך שעות על גבי שעות
עד ש….

טוק טוק טוק
נשמעו דפיקות בדלת.
"מי זה?" שאלו נלי ויובל
"זה אני, חיליק החילזון"

הן פתחו לו את הדלת
והוא טיפס על הקיר.

ומאז ועד היום הוא תקוע על
הקיר ומחכה לאליהו הנביא.

הסיפור שזה עתה קראתם
זכה לתשבוחות הקהל.
עיניים פעורות לרווחה תוך כדי הסיפור
וקריאות נרגשות של:
"עוד פעם".

המסקנה שלי:
סגנון הדיבור מדבק.
הרבה פעמים אם נישמע נלהבים,
מי שמאזין לנו יידבק בהתלהבות גם כן.

תוכן זה חשוב. אבל לעיתים
האופן שבו נאמר אותו
עשוי להשפיע על איך שהוא יתקבל.

*בתמונה: חיליק