בשנת 2012 רכשתי את הדירה הראשונה שלי. דירה מתפרקת באחת מהשכונות הישנות בבאר שבע.
במהלך הרכישה נעזרתי בשירותיו של מתווך חביב.
אחרי משא ומתן קשוח סוף סוף זה קרה, חתמנו על החוזה!
לאחר האירוע, נרגש כולי, נכנסתי למשרדו של המתווך: "איזה כיף! אחלה עסקה, אה??" שיתפתי בהתלהבות.
"כן, עשית עסקה לא רעה" ענה לי ביובש לא אופייני.
שוחחנו כמה דקות, אני עוד באופוריה ממעמד הרכישה, והוא אדיש שלא כהרגלו.
"בוא נסגור את החשבון בינינו" הוא אומר לי.
"אההה, אז זה מה שהטריד אותו כל הזמן הזה", ציינתי לעצמי.
עוד לפני שנכנסתי למשרדו, זכרתי את העצה שקיבלתי מ"מביני עניין" שכמשקיע נדל"ן אתה צריך "לשמן" את המתווך.
כך, ברגע שהוא ייתקל בעסקה טובה, הוא ירצה לעבוד איתך ויעביר אותה לך.
לכן, לאורך כל השיחה ניגנתי לעצמי בראש את המנטרה: "לא לשכוח לפנק אותו…לא לשכוח לפנק אותו".
והנה היא, ההזדמנות הגדולה שלי להתחבב על המתווך ולקבל את כל העסקאות השוות באמת!
הוא מתחיל לתקתק במחשבון…
"לא לשכוח לפנק אותו"…
"אוקי, אתה חייב לי 7020"
"בוא תעשה את זה 7050" יריתי בלי לחשוב.
"אה? אבל זה 7020" הוא ענה במבט מבולבל.
"אני יודע אחי, עליי J".
"אוקי…" הוא ענה ונתן לי מבט של "אתה אמיתי???".
רק כעבור כמה רגעים הבנתי מה קרה. נתתי לו טיפ כאילו הוא מלצרית בת 20… אבל היה כבר מאוחר מדי לתקן את הפדיחה.
יצאתי משם והרגשתי טמבל כל כך!
מיותר לציין שלא שמעתי מהבחור עוד לעולם…
ומה הלקח שלי?
לבוא מוכן. הרי זה לא היה כל כך קשה לחשב את עלות המתווך ולתכנן מראש כמה אתן לו.
זה אמנם מסר ברור, אבל זה רלוונטי לכל פגישה משמעותית.
בהצגת פרויקט או רעיון למנהל, בבקשת העלאה, בדיון חשוב ועוד.
כמה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו: "יהיה בסדר, אני אמצא כבר את המילים המתאימות" ואז יוצאים בתחושה שיכולנו להגיד דברים אחרת או לסדר טיעון בצורה יותר לוגית.
או כפי שאומרת האימרה: “If u fail to prepare, prepare to fail”…
*בתמונה: מישהו רוכב על סוס ליד דירה של מישהו